ברכת השבטים נמצא שתי פעמים, אחת כאן מפי יעקב ואחת בצאת הברכה מפי משה. ואין שותפות אלא בין יששכר וזבולון. וזה דבר עיקרי לקיום העולם. שמיששכר יצא אור של לימוד התורה ומזבולון יצא סחורה ופרנסה. שאם אין קמח אין תורה. על זה ברך משה אותם. ״שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך״ (דברים לג׳:יח׳). שני צדיקים הללו יודעים האמת למה שאמרו חז״ל (מסכת ברכות ה:) שאין כל אדם זוכה לשני שולחנות. כלומר לסחורה ועשירות במקום אחד. יש בעולם שוטים ואין להם לא חכמה ולא כסף. יש עשירים בלא חכמה. יש תלמידים חכמים עניים. צדיקים עשירים אבל זה יצא מן הכלל כמו רבי יהודה הנשיא (עיין מסכת הוריות י׳:) וזה חיוב על כלל ישראל לפרנס התלמידים החכמים שלא יבוטל העסק החשוב החשוב שלהם. מצינן בדברים אגתא (מסכת סנהדרין ק.) שיש תלמיד של רבי יוחנן שיצא לים בספינתו וראה מלאכי השרת זותאין אבנים גדולות שמהם בונים את שערי ירושלים. זה סוד שמח זבולון בצאתך שמין הכסף שאתה מביא מן הים בונים שערי ירושלים שזה כח התורה של תלמידים חכמים. ועוד צריך לדעת שאע״פ ששני דברין אלו חשובים, מכל מקום דעת תורה אמיתי להיות שפל ועניו. כי מי גדול ממשה? אבל התורה מעידה עליו ״והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב׳:ג׳). כי מדת הגאווה מכוערה מאד כל הגאווה והגדולה שייך רק להשיים. וזה טעם של הוא קטן באלייף של ויקרא, שמשה מקטין את עצמו. ויש סוגי א (מסכת סוטה ה׳:) אמר רבי יהושע בוא לוי בא וראה כמה גדולים למודי הרוח לפני הקב״ה. שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו. מנחה שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר (תהילים כא׳:) זבחי אלקים רוח נשברה. כי זה המפתח לכל הדברים בעולם. להחזיר כל הגדולה לשרשו העליון. טוב לעשירים להמשיך אל לגם יילי הכסף ולי הזהב זאם ה׳ צבאותיי (חגי ב׳) וגם לכחמים לזכור המשנה (פרקי אבות, פרק שני משנה ח׳) ״ אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לבד נוצרת״.